קרן פנסיה היא תוכנית לביטוח פנסיוני המבטיחה לעובד ולעובד עצמאי תשלום חודשי לכל ימי חייו עם פרישתו מעבודה בהגיעו לגיל פרישה (תוכנית זו קרויה פנסיית יסוד) וכן במקרה של נכות, ופנסיה לשאירים במקרה של מות העובד (תוכנית זו קרויה פנסיה מקיפה). החברות בקרן פנסיה מבוססת על תשלומים חודשיים של העובד ומעבידו (או של העובד לבדו כאשר מדובר בעצמאי). קרן פנסיה היא סוג של קופת גמל.[1] מבחינה משפטית, קרן פנסיה היא מאגר נכסים המוחזק בנאמנות על ידי חברה מנהלת (הנאמן) לטובת עמיתים (הנהנים).

קרן הפנסיה נועדה להעניק ביטחון כלכלי לאדם המתפרנס מעבודתו, באמצעות הבטחת הכנסה שוטפת גם במצבים שבהם אינו מסוגל לעבוד. לצורך כך מפרישים עובד שכיר ומעבידו סכומי כסף לחיסכון בקרן פנסיה מדי חודש. גם עובד עצמאי יכול להפריש לקרן פנסיה על מנת לזכות בביטוח פנסיוני.

המצבים אותם מכסות ההפרשות לקרן פנסיה הם:

זקנה
בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיית זקנה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה ועד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.
על פי תקנות קופות גמל ניתן לשלם פנסית זקנה (לגבר ולאשה) החל מגיל 60. לגובה הפנסיה מקובלות שיטות אחדות:

כפונקציה של סכומי החיסכון הפנסיוני שנצברו בקרן הפנסיה, וכן מספר הנהנים (העובד בלבד או גם בן זוג וילדים) ומאפייני תוחלת חיים (מין העובד, היותו מעשן או לא מעשן וכדומה). שיטה זו מבוססת על שיקולים אקטואריים שמבטיחים את יכולתה של הקרן לעמוד בהתחייבותה.
כפונקציה של שכרו של העובד בשנות עבודתו האחרונות. שיטה זו בעייתית, משום שיש בה זיקה מצומצמת בין הכספים שהעובד צבר בקרן ובין הכספים שיקבל ממנה.
כפונקציה של היחס בין שכרו המבוטח של העובד בכל שנה משנות חברותו בקרן ובין השכר הממוצע, אך ללא תלות במספר הנהנים ובמאפייני תוחלת החיים. גישה זו, שנהוגה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, משקפת את הגישה של "לכל אחד לפי צרכיו", אך היא רחוקה מלהיות מאוזנת אקטוארית.
מוות
במקרה של מות העובד או הפנסיונר משולמת פנסיית שאירים לשאיריו. בחלק מקרנות הפנסיה זהו מסלול אופציונלי, כלומר המבוטח יכול שלא לכלול אותו בתוכנית הפנסיה שלו, או להגדיר במדויק מי השאירים הנהנים. בקרנות אחרות זהו מסלול בסיסי, שבו השאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן שאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.
נכות
ביטוח נכות (או ביטוח מפני אובדן כושר עבודה) מבטיח קצבה חודשית המשולמת במקרה של פגיעה ממושכת בכושר ההשתכרות של העובד, עקב מחלה, תאונה וכדומה. הכיסוי הקיים במסגרת קרן הפנסיה מצומצם יותר מהכיסוי בפוליסות אובדן כושר עבודה שמציעות חברות הביטוח, ואינה כוללת כיסוי לעיסוק הספציפי של המבוטח טרם הפגיעה, אלא רק לחוסר יכולת לעסוק במקצוע כלשהו המתאים להשכלתו וניסיונו של המבוטח.